301_Halochem_Digital

יש מקום לכולן | הלוחם מותר לומר הכול בן זוגה של אופיר, רן בן עטיה, נפצע קשה מאוד בצוק איתן והיה שנתיים בשיקום. הפציעה קרתה חצי שנה לאחר שהתחתנו. כיום הם הורים לשלושה ילדים וגרים בכפר סבא. "הקהילה היא קהילה חברתית, של שותפוֹת וחברוֹת, והמטרה שלה היא לתת מקום לנשים", מדגישה אופיר. "בין אם זה הדלקת נרות, ריטריט יום, סדנה או הרצאה, המטרה העיקרית היא לתת לנשים רגע לעצמן. שמישהו יראה אותן ושיוכלו להתעסק בעצמן ולא בטיפולים ובטפסים, ולדאוג לילדים ולדאוג לסידורים ולניהול בית, ולהתנהל מול משרד הביטחון ובוועדות ועוד אלף ואחד דברים". מה לדעתך מייחד את החוויה של נשים החיות עם בן זוג פצוע ועל אילו צרכים יכול לענות פרויקט כמו מקום בשבילך? "הרבה מאיתנו מרגישות, באופן המשתנה מתקופה לתקופה כמובן, שאנחנו עורכות דין ועובדות סוציאליות ואימהות, אנחנו באמת כל התפקידים. אנחנו רוצות ליצור מקום שהוא שלנו, של בנות הזוג, לקחת רגע ולעשות הפסקה קטנה, וגם לתת מקום לכל קשת הרגשות והחוויות. אלפי נשים מתמודדות עם פציעה וכאן הן יכולות לדבר. נשים צריכות מקום שבו מותר להן להגיד, בלי שישפטו אותן, שלעיתים בתוך ליבן קשה להן להמשיך את הזוגיות, שהן לא בחרו בדרך הזאת, הן בחרו בן זוג עם שתי רגליים, הן התחתנו עם בן זוג שמסוגל לישון לילה שלם. כאן מותר לומר הכול, בלי שיעקמו לך את הפרצוף ובעיקר יבינו אותך". שותפות לדרך היא תוכנית המנטורינג המפגישה בין בת זוג של פצוע ותיק לבת זוג של פצוע צעיר יותר. איך נולד הרעיון? "הרעיון עלה מהשטח. ישבנו ודיברנו על הצרכים עם כמה בנות זוג מחרבות ברזל: טלי פרויליך, נחמי קרסנטי ואהבה שמחוני. בנות הזוג אמרו שאחד הדברים שהן הכי צריכות הוא לפגוש נשיםשהיו שם, שיגידו להן שעוד יהיה שינוי, שהמצב יהיה אחר, שיהיה טוב. הצורך הוא לראותמישהי שהיתהשם, להכיר מישהי שמבינה בדיוק את ההתמודדויות שלי. זרה לא תבין זאת, אף אחת לא יכולה להבין, אלא אם היא הייתה שם בעצמה. הוצאנו קול קורא, יצרנו את החיבורים בין הנשים ובחודש נובמבר יצאנו לדרך". שותפות על מלא את תוכנית שותפות לדרך מלוות שתי נשים שהן עצמן נשות פצועים, אופיר וטלי פרויליך, שבן הזוג שלה נפצע בחרבות ברזל. "כל אחת עושה מאמץ לא קטן כדי לפנות לעצמה זמן ומקום למפגשים", אומרת אופיר. ״רבות מהנשים הוותיקות אמרו שחבל שלא היה דבר כזה בעבר. כולנו מבינות איזה צורך אדיר המפגשים האלה ממלאים". במחזור הראשון של שותפות לדרך זוגות של נשים, מנטורית מבוגרת ומנטי 12 צעירה. הנשים נפגשות פעם בשבוע במשך כשלושה חודשים. זוג לדוגמה הוא רותי גל, מאורנית, גמלאית של משרד החינוך, 59 בת מפתחתקווה, עצמאית 34 ונתנאל אביבי, בת בתחום הפיננסי. בן הזוג של רותי, אורי, הוא נכה צה"ל ותיק, ויש להם שלושה ילדים ושלושה נכדים. את ג'וש, שנפצע בצוק איתן, הכירה נתנאל לאחר הפציעה, הם התחתנו לפני ארבע שנים ויש להם ילדה בת שלוש. מה חשבתן כששמעתן על תוכנית ליווי כמו שותפות לדרך? "אנשים מסביבנו לרוב אינם נתנאל: מבינים את הסיטואציה וגם אין עזרה. כאן מצאתי מקום שבו אפשר לשתף, והרבה פעמים לא צריך לפרט, כי רותי מבינה אותי מיד. היא אמנם מבוגרת ממני, ויש לה נכדים, אבל אנחנו מבינות זו את זו. בתפקוד היומיומי השוטף, בגידול הילדים, אנחנו די לבד, וזה קשה. יש לנו קצת הטבות ועזרה, אבל לרוב אנחנו מתמודדות בעצמנו. לנכים, להלומי קרב, יש יחסית הרבה תמיכה, ואנחנו, בתור הנשים של, יותר שקופות". "שקופות זאת מילה עדינה. במשך רותי: שנים, אף אחד לא טרח לשאול מה איתי, מה שלומי. ברגע ששמעתי על תוכנית המנטורינג, היה לי ברור שאני אצטרף. כי אם יש לי אפשרות, אני לא אתן לעוד אישה אחת לעבור את מה שאני עברתי. עד לפני שנה וחצי, הייתי בבדידות איומה. הצטרפתי לקבוצת תמיכה של משרד הביטחון ומשם הגעתי לקהילת מקום בשבילך. בן הזוג שלי, אורי, מוכר ומטופל כבר שנים. עכשיו, סוף סוף, גם אני מוכרת, אחרי שנים של להיות לבד, כי לא דיברו ולא הייתה מודעות כמו היום. אני מברכת על מה שקורה היום". לחלוק אותן חוויות רותי, איך התכוננת לתפקיד המנטורית? "היה לנו מפגש הכשרה, הסבירו לנו מה זה אומר להיות מנטורית ולמה מצפים מאיתנו. דיברנו על מה אנחנו מצפות מעצמנו ואיך לא להגיע להצפה, כי הרי גם אנחנו בתוך העניין. בהתחלה מעט חששתי, אבל הליווי שאנחנו מקבלות נהדר. טלי ואופיר המקסימות דואגות לנו, מדי שבוע יש זום ליווי וכל אחת יכולה להעלות קשיים. אנחנו מקבלות תשומת לב מדויקת ורגישה מכל הצוות המלווה, וזה תענוג". נתנאל, מה חשבת לקראת המפגש עם רותי? "בהתחלה מעט חששתי, אני מודה, כי אולי לא יהיו לנו חיבור וכימיה. ייאמר "במשך שנים, רותי גל: אף אחד לא טרח לשאול מה שלומי. אם יש לי אפשרות, אני לא אתן לעוד אישה אחת לעבור את מה שאני עברתי" ← אופיר בן עטיה-יצקן: "אנחנו רוצות ליצור מקום שהוא שלנו, של בנות הזוג, לקחת רגע ולעשות הפסקה קטנה, ולתת מקום לכל קשת הרגשות והחוויות. נשים צריכות מקום שבו מותר להן לומר הכול, בלי שישפטו אותן ויעקמו להן את הפרצוף" צילום: אלבום משפחתי תשפ״ה 2025 ינואר-פברואר הלוחם | 34