חדשות הארגון

ביום ב' (11.11.2019) נערך ערב הוקרה לידידי פצועי צה"ל בבית הלוחם תל אביב. ערב ההוקרה השנתי הוא יוזמה של אגודת הידידים של פצועי צה"ל בראשותו של האלוף (במיל') אליעזר שקדי.

לאירוע ההוקרה הגיעו הרמטכ"לים לשעבר משה בוגי יעלון, גבי אשכנזי, גדי איזנקוט ודן חלוץ, שרת התרבות והספורט מירי רגב, מנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם, בכירים במערכת הביטחון וכן בכירי במשק הישראלי – עדי שטראוס, הראל ויזל ותורמים מהארץ ומחו"ל.

את ארגון נכי צה"ל ייצג יו"ר הארגון עו"ד עידן קלימן, יו"ר הועד הארצי שמעון נבון, יושבי ראש המחוזות, חברי הועד הארצי של ארגון נכי צה"ל ופצועי צה"ל – חברי הארגון שלקחו חלק בפרוייקטים של אגודת הידידים.

במהלך ערב ההוקרה נחשפו הנוכחים לסיפור פציעתם של לוחמי צה"ל וכן נחשפו לפעילות המבורכת של אגודת הידידים שכוללת פרוייקטים רבים כמו: המשלחת של פצועי צה"ל לפולין, טיול שחרור של פצועי צה"ל ועוד.

בפני הנוכחים הופיע רמי קליינשטיין, צוות הרקדנים בכיסאות גלגלים מיטל וקס וסמי דהן, הנחה את הערב ליאון רוזנברג, ושרו את שירו של עידן ריכל קרן אור טגפאו ונדב אלבז, נכי צה"ל.

להלן נאומו של יו"ר ארגון נכי צה"ל עו"ד עידן קלימן:

ערב טוב,

אני רוצה לחלוק אתכם משהו, אבל זה רק בינינו ….
בדיוק היום לפני 27 שנים היה היום שבו מתתי מוות קליני פעם ראשונה.

מחר לפני 27 שנים יהיה יום מותי השני ואז גם שוקים חשמליים לא הצליחו להחזיר אותי לחיים ונדרשתי לעיסוי לב פתוח, שהצלחתו היא בגדר נס רפואי.

תודות לרופאים המסורים בבית החולים סורוקה, ניצלתי, וזאת על אף שהוריי נקראו באישון לילה להיכנס ולהיפרד ממני.

נפצעתי כלוחם בחטיבת גבעתי בקרב מטווח אפס למול חולית מחבלים בחאן יונס עזה. הכדור חדר מכתפי השמאלית חצה את גופי תוך שהוא פוגע בחוט השדרה ובשתי ריאותיי.

שמי עידן קלימן ולפני כארבעה חודשים נבחרתי לתפקיד יו"ר ארגון נכי צה"ל.

מי האמין לפני 27 שנים, בגיל 19, כשעמדו שלושה רופאים מעל מיטתי והסבירו לי שאני משותק מהחזה מטה וכי לעולם לא אוכל ללכת שוב, שהיום אציג עצמי בפניכם כיו"ר הארגון  המדהים הזה.  

71 שנים אחרי הקמת המדינה, ו- 70 שנה אחרי הקמת ארגון נכי צה"ל

ועדיין אויבים רבים לנו מסביב. אנו נוכל לכולם – בזכות רוחנו ומסירותנו, אולם פירושו של דבר, כי בכל שבוע מצטרפים לצערי אל ארגוננו חברות וחברים חדשים. 

מכובדי, מעטים מכם, וטוב שכך, מבינים מה זה להיות נכה קשה רתוק לכיסא גלגלים, קטוע גפיים, עיוור, אדם השרוף בכל גופו ופניו, או פוסט טראומטי, היושב ער בכל הלילות ומעשן עצמו לדעת, כי הוא מפחד מהחלומות.

אני, בזכות הוריי המופלאים ובזכות הבית הזה – בית הלוחם ת"א – השתקמתי– טיילתי בעולם, עבדתי בקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, חזרתי לארץ וסיימתי לימודי משפטים, הוסמכתי כעו"ד, הקמתי משפחה לתפארת – סיפור של ניצחון הרוח על הגוף והרבה מאוד בזכות הבית הזה !!!

בואו נהיה כנים, לא פשוט להתמודד על בסיס יום יומי עם הפציעה הקשה הזאת.

אבל בכל פעם שאני יוצא בבוקר לעבודה מביתי ואני רואה בכיכר הראשונה גן ילדים ומיד לאחריו  בית ספר יסודי; כל פעם שאני לומד על ההישגים האדירים של אזרחי מדינת ישראל, המדינה המופלאה שלנו – בתרבות, בתעשייה, ברפואה, בכלכלה ובכל תחום אני מבין מצוין על מה נלחמתי והגנתי ובעבור מה איבדתי את התחושה והתפקוד ב 3/4 מגופי, אבל אני לא מיוחד (!!!) 

כמוני, ישנם עוד עשרות אלפים מחבריי פצועי מערכות ישראל שמשלמים את המחיר האישי הכבד, וכולנו היינו עושים זאת שוב למען שמירת קיומה של מדינת ישראל והעם המיוחד הזה

פצועי מערכות ישראל וכוחות הביטחון –  הם העדות החיה למחיר הכבד שנדרש כדי לשמור על עצמאות המדינה. 

אנו בארגון נכי צה"ל, נחושים כמו שהיינו מקום המדינה ועד היום – לשקם את הפצועים ולהחזירם הביתה, לחברה בישראל כאזרחים חיוביים ותורמים – עובדים, בעלי משפחות, אנשי רוח, תרבות וכלכלה,  אבל היום עם הקידמה, הטכנולוגיה והרשתות החברתיות, האתגרים השיקומיים שעומדים אל מול הפצועים ואל מול הארגון מורכבים יותר מבעבר.

הפציעה הקשה היא אותה פציעה קשה, קטיעה זאת קטיעה, הלם קרב זה הלם קרב ופגיעת ראש היא פגיעת ראש – אבל הכל מסביב יותר מהיר, יותר תחרותי ובאחריותנו לדאוג כי מעטפת התמיכה השיקומית תדע לסגור את הפערים הללו. אני אומר את זה בקול הכי ברור וכשאחריות כבדה על כתפיי – משרד הביטחון וארגון נכי צה"ל אינם יכולים עוד לעשות זאת לבדם ולכן כולם צריכים להידרש ולהיכנס מתחת לאלונקה.

לצד המענה השיקומי והפיזי בבתי הלוחם נדרשים הפצועים לאמצעי העצמה והשכלה נוספים אשר יספקו להם את היכולת לצאת לשוק העבודה ולהתחרות כאחד האדם.

היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אתכם, צריכים שתצטרפו אתנו למסע הערכי הזה דרך אגודת הידידים בראשות האלוף במיל. אליעזר שקדי. אסור לנו להרפות. חשוב שגם דור העתיד –  החיילים המשרתים ומשפחותיהם, יידעו כי אם חלילה ייפצעו, יש כאן רשת ביטחון שזורה באחוות רעים וערבות הדדית, בניסיון רב וביכולת לשקמם ולהחזירם למסלול החיים במהירות וביעילות, דוגמת הפרויקט המדהים שראיתם כאן בהובלת ציפי ועדי שטראוס.  

נוכחותי כאן הערב היא נס רפואי. השיקום שלי אינו נס, זאת עבודה סיזיפית קשה ובלתי נגמרת. שיקום מוצלח זאת לא מדליה אולימפית, יגידו לכם האלופים בעצמם. שיקום אמיתי זה לקום כל בוקר לעבודה, 40 – 50 שנה, לפרנס את המשפחה, ולהמשיך לתרום לכלכלה ולחברה בישראל. זה בעיני שיקום אמיתי של אלופים.

אבי היקר שנמצא הערב כאן, נפצע אנושות בעצמו במלחמת יום הכיפורים אמר לי פעם – נכה צה"ל זה לא מקצוע, מה אתה מתכוון ללמוד? והוא צדק !!!

המשולש הזה של משרד הביטחון על קצינות הנפגעים הנפלאות -ארגון נכי צה״ל והקהילה העסקית בישראל, הוא המתכון הנכון להצלחת שיקומם של הפצועים. כיפת הברזל לאלו שנפצעו בהיותם כיפת הברזל שלנו.

היום כולכם הצטרפתם למסע השיקום האישי של חברי ושלי בעצם היותכם כאן. תודה על החיבוק החם ועל הנכונות. אנחנו נמשיך לעשות הכל למען 50 אלף חברותינו וחברינו – נכי צה"ל.

ברשותכם מילה לשירי אישתי – אני אוהב אותך. בחודשים מאז נכנסתי לתפקיד את על תקן רווקה ואני מודה לך על ההקרבה וכל יום מחדש על היותך אשת חיל שמחזיקה בנחישות את הקן המשפחתי. 

לסיכום, אני מבקש לחזק את ידי הרמטכ"ל וכוחות הביטחון, אשר עושים לילות כימים למען ביטחוננו, לשלוח תנחומיי למשפחות השכולות שלא יידעו עוד צער, לאחל החלמה מהירה לכל הפצועים ולייחל להחזרת כל שבויינו ונעדרנו הביתה בשלום.

תודה רבה לכולכם על ההקשבה ועל תשומת הלב,
ערב טוב