הם קמים לפנות בוקר - קיץ, חורף, סתיו, אביב - ים 'שמן' או גבה גלים, וחותרים אל לב ים >> כתב 'הלוחם' הצטרף בבוקר חורפי אל 'המכורים' בחוג הקיאקים של בית הלוחם בתל אביב, קרע את הכתפיים מרוב מאמץ, וחזר לחוף עם חיוך של מיליון דולר מרוח על הפרצוף >> מדריך החוג, רמי גיל, נכה צה"ל בעצמו: "מה שצריך כאן זה עבודת ידיים ונחישות. עם כל יתר המגבלות אפשר להסתדר"

מאת: אריה אפלטוני

באמצע הדרך משפך הירקון למצוף התדלוק של 'רידינג', מרחק קילומטר או שניים מהחוף, מניח מדריך הקיאקים רמי גיל לרגע את המשוט המסולסל שלו, זה שעולה הון ומיועד למקצוענים בלבד, וצועק: "עודד, כמה זוגות משקפיים איבדת בים?"
עודד מחייך. כשאבדו המשקפיים הוא קילל. מי שמאבד חפץ יקר בים ולא מקלל, שיקום. אבל מאז עברו כמה שבועות ועכשיו הוא יכול לחייך. "שניים", הוא צועק, "אחד מהם יקר באמת".
ככה גיל עובר מאחד לאחד עם השאלה הזהה, ומתברר שכולם איבדו בשלב זה או אחר משקפיים, לפני שהבינו את מה שכל ימאי מתחיל יודע - במוקדם או במאוחר, מה שלא קשור, אבוד. ודווקא גיל עצמו, בחור עם לב ענק וצחוק של ליצן יום הולדת, שמבלה כבר שנים כל יום הרבה שעות בים, עדיין לא הפנים את העובדה הפשוטה הזו. "חמישה זוגות משקפיים הלכו לי", הוא מגחך. "הרב הלפרין עשה את אימפריית האופטיקה שלו על הגב שלי".

שפריצים של חורף
באחד הבקרים הקרים באתי לראות מה גורם לחניכים של רמי גיל לעקור את עצמם מהמיטה החמה בשבת, לפני שהשמש מדליקה את האור, ולהגיע למועדון כדי לקרוע את התחת עם המשוט מול הגלים. אחרי רבע שעה של הכנות, הכוללות לבוש בגדים נגד קור וחצאית שאמורה למנוע מהמים לחדור לבטן הקיאק, התחלנו לחתור. "היום מסלול קטן", מאכזב גיל את החבר'ה ושולח אלי קריצה. יום קודם היה בינינו דין ודברים שנגמר בסיכום פשוט - קילומטר-שניים לכל כיוון, לא יותר.
גיל מושיב אותי בקיאק זוגי, הוא מאחור. כדי שלא אשתעשע באשליות, הוא מבהיר לי מיד שהאיש היושב מאחור הוא החשוב מבין השניים. "יצא לך ים שקט. שמן", הוא מרגיע אותי. "תחטוף כמה שפריצים אבל בסך הכל תצא בזול". אבל מה שמרגיע אותי דווקא מעצבן את האחרים. גלים, זה מה שהם רוצים. אקשן, לקפץ עם הקיאק מעל המים. לחטוף שפריצים קרים. לי אין בעיה עם שמן, אפילו שמן עמוק, רק שיהיה חם. תוך דקה אנחנו מקפצים על הגלים בתפר שבין הירקון לים. השפריצים הקטנים חודרים דרך החצאית שלי בלי בעיה, מרטיבים את האזורים האסטרטגיים בגוף ומבשרים לי שהשמן כבר לא חם. בקיצור, כיבו את הבוילר. "בקיץ זה כמו ג'קוזי", מפרשן גיל את המצב ומתבל בצחוק מתגלגל, "אבל עכשיו המים קפואים".
ליד המצוף, במרחק בערך קילומטר מהחוף, הוא פוקד על כולם לעצור ומתרגל חילוץ בים. הופתעתי לגלות שחותר אחד בקיאק תקין יכול לגרור שני חותרים בקיאקים מושבתים, ואפילו במהירות שאין להתבייש בה.
"נחזור לנמל, לתרגל קצת גלגולים והתהפכויות", מכריז גיל, ונותן גז מאחוריי. תוך עשר תנועות משוט אנחנו עוקפים את כולם. גיל משבח את החתירה שלי כדי שאחשוב שיש לי פוטנציאל, אבל אני לא בולע את הלוקש. אני מפסיק לחתור ורואה שגם כך הוא משיג את כולם בקלות. "טכניקה", הוא חוזר ומשנן, "רק טכניקה ונחישות".
שבת, עשר בבוקר. אנחנו בנמל, מול המסעדות ובתי הקפה. מהאספרסו בר מגיע ניחוח של מאפה תפוחים שממסטל את החושים. החניכים של גיל מתעלמים מהפרובוקציה ומתחילים לתרגל את מה שמכונה "רולים". בעין המאוד בלתי מקצועית שלי זה נראה כמו מי שהופך את עצמו בכוונה תחילה, הראש למטה והקיאק למעלה, ומתרומם בכוח האגן והנחישות. המונח "נחישות" יחזור שוב ושוב בהדרכה של גיל. "מה שאתה רואה כאן בנמל זה מה שקורה בים", הוא מסביר. "חותר חייב לדעת להתהפך".
אחרי דקות של תרגול החניך גל כבר מבצע היפוך ומחזיר את עצמו למצב חתירה, בלי עזרה. "איזה יופי", מתלהב גיל, "גלגול ראשון בלי אמא". דקות אחר כך גל כבר מתהפך ומתגלגל לכל כיוון ובכל מצב, בלי אמא ובלי עזרה מגיל.
גיל מתרגל אותם, אחד אחד, עד שכולם לומדים את המלאכה. מי שמתקשה, ילמד בשיעור הבא, או בזה שאחריו, או בזה שאחריו. אף אחד לא ממהר. הכל בהדרגה.

חותרים גם בלילה
באחת עשרה בבוקר הם חוזרים למועדון, שוטפים את הקיאקים והבגדים במי ברז, מתלבשים ומתפזרים איש איש לביתו, מרוצים אבל בהחלט לא עייפים. לפני הפיזור, מספר לי גל, נכה צה"ל משנת 1982, כי הוא מצא אהבה.
האהבה שגל מצא בים היא לא בחורה דווקא. לפני חודשיים הוא הצטרף לחוג הקיאקים של בית הלוחם בתל אביב, המתקיים ב'מרכז דניאל לחתירה' שליד שפך הירקון, ומאז הוא איש אחר. "הים זה המקום הכי קרוב לאלוהים", הוא אומר. "אין מקום קרוב יותר מזה לעצמך. התחלתי מפעם בשבוע, מפוחד, עם כתפיים שבורות ועמוד שידרה מפורק, אבל לא ויתרתי. אני לא אחד שמוותר. ומרגע שהתחברתי לטכניקה, מאז שלמדתי את התנועות הנכונות, הכל זורם. עכשיו אני כמו קלקר בים. קליל, זורם. במקום לחשוב איך לתקן את העולם, אני נהנה, חי את הרגע.
"בזכות גיל המדריך, עם הסבלנות האינסופית, המקצועיות המדהימה והחיוך התמידי שלו, אני מגיע לכל שיעור עם שמחה בלב. אמנם אני בים כבר מגיל חמש, שוחה, עושה ספורט ימי, דהב, נואיבה, אבל עכשיו, בגיל 44, אני מרגיש עם הקיאקים כמו אחד שאוהב אישה 40 שנה ופתאום מתאהב בה מחדש. לפני כל שיעור, שמתחיל בשש וחצי בבוקר, אני מתעורר כבר בארבע וחצי עם שיר בלב. אלוף העולם לא נהנה כמוני. התחלתי מפעם בשבוע, עכשיו אני מגיע פעמיים בשבוע ובקרוב אעבור לשלוש פעמים בשבוע".
עודד זמיר, בן 52, מתכנת מחשבים, ישב בשבי המצרי חודש וחצי, לאחר קרב קשה בתעלה במהלך מלחמת יום הכיפורים. מהמלחמה הזו הוא יצא נכה פוסט טראומה. "55 אחוזי נכות", הוא מתרגם למספרים. שלושה חודשים הוא בחוג הקיאקים וגם לו יש רק שבחים. "זה חוג נפלא, שנותן גם כושר גופני וגם שלווה", הוא אומר. "אני משלם 990 שקל לשנה דרך בית הלוחם, וזה פי כמה יותר זול ממה שמשלם אחד שמגיע באופן פרטי. אני הולך לחוג וחוזר הביתה רגוע לגמרי, ואני אדם לא ממש רגוע. גם השעות מתאימות לי. מתחילים בשש וחצי בבוקר ובשמונה וחצי אני כבר אחרי מקלחת, רענן ורגוע, בדרך לעבודה. אין פתיחה טובה מזו ליום חדש".
גם לזמיר זה לא בא בקלות. "בשיעור הראשון התהפכתי עם הקיאק כבר כשיצאנו לים בשפך הירקון. הייתי חותר קילומטר ומרגיש מפורק. מאז התהפכתי לא מעט אבל התקדמתי במהירות, גם מבחינת הכושר הגופני. אתמול כבר חתרנו לאכדיה, מול הרצליה, מרחק 15 ק"מ לשני הכיוונים, ולא היה לי קשה. האמת היא שלא צריך הרבה כוח אלא טכניקה. עובדה שיש לנו בחוג גם נשים".
"זה ענף בלי גבולות", מסביר לי גיל. "אני מכניס את החבר'ה לעניין לאט ובהדרגה. בכל פעם חותרים למרחק גדול יותר, בים גבוה יותר. גם כשאתה מומחה גדול, יש לך הרבה מה ללמוד. לשפר את המתודיקה. גם אני, מדריך ותיק, לומד כל הזמן. כשמגיעים מדריכים מחו"ל, בדרך כלל בינואר, אני לוקח שיעור. צריך להיות מוכן לכל דבר. הים הוא כמו אישה. אתה בא אליו ולא יודע מה יהיה בהמשך. איך תצא ממנו. יכול להשתנות ברגע. אפילו שאני לא לוקח סיכונים ולפני כל יציאה אני בודק את התחזית, את מצב הרוח, כבר היו לי מקרים שהים התהפך תוך רבע שעה".
בחוג של גיל יש בסך הכל 23 חברים, חמישה מהם נכי צה"ל. "כל מה שצריך זה ידיים וכתפיים, ונחישות", הוא מסביר. "עם כל המגבלות האחרות אפשר להסתדר, לעשות התאמות של הקיאק לחותר. מה שאתה רואה כאן זה ממש לא הכל. אנחנו לא רק חותרים הלוך-חזור לתוך הים. יש גם אירועים גדולים. עשינו את הקפת הכינרת ביומיים, עשינו טיול מראש הנקרה לתל אביב, עם חנייה לשינה בחיפה, באוהלים על החוף. גם בים המלח חתרנו, לאט לאט, בלי להתיז. בקיץ נעשה גם חתירות ליליות, נעצור להדליק מדורות בחוף, לעשות על האש. מה שטוב בחוג הזה הוא שכולם נחמדים. הלא נחמדים לא שורדים. הים הוא כמו פאב. אתה שותה ומשתחרר. האנשים הכי סגורים נפתחים על הים. מדברים על דברים שאף פעם לא דיברו. אם אתה רוצה להיות חזק ורגוע, תבוא לכאן. זה עובד, באחריות".

ממארון א-ראס לנמל תל אביב
גיל, בן 49, הוא נכה צה"ל ממבצע ליטני. "שירתתי כחובש בצנחנים. כבשנו את הכפר מארון א-ראס ובדרך לחבוש מישהו שנפצע, חטפתי חמישה כדורים בשתי הרגליים", הוא מספר. "הייתי חובש בכיר ובעצם חבשתי את עצמי, עד שגררו אותי לתוך חצר ושם הגיע רופא והכניס לי אינפוזיות. פינו אותי במסוק תחת אש, ישר לרמב"ם. שלושה חודשים וחצי הייתי מאושפז, עברתי ניתוחים ואחרי שנה וחצי כבר הלכתי. קודם הייתי שבעה חודשים על קביים. הייתי משחק מטקות על כסא גלגלים ואחר כך על קביים.
"בשנת 95' הזמינו אותי מבית הלוחם לנסות קיאקים. התחלתי לחתור ונדלקתי. כבר באחת הפעמים הראשונות נקלעתי לים סוער אבל התעקשתי לחזור בכוחות עצמי. מרחק רבע שעה חתירה בחזרה למרינה לקח לי שלוש שעות. כשהגעתי לחוף, החלטתי שאני מוסמך".
מאז עברו הרבה מים מעופשים מהירקון לים. גיל הספיק להדריך בכמה מועדונים בארץ, וגם לחתור ביוון ובאוסטרליה, בים בגובה שונה לגמרי מזה שבתל אביב, וגם בנהר הירדן. "אסור לזלזל בירדן", הוא מזהיר. "יש מקומות שהוא נחשב למסוכן מאוד ובחלק ממנו יש תקופות שאסור להיכנס. אבל סך הכל, אפשר לומר כי התברכנו במזג אוויר שבו אפשר לחתור בכל ימות השנה. חורף, קיץ, סתיו ובאביב". 

* פרטים על חוג הקיאקים אפשר לקבל באגף הספורט בבית הלוחם תל אביב, או ישירות אצל רמי גיל, טלפון: 052-2451303

חותרים כל הדרך לבייג'ין בשיתוף עם מרכז 'דניאל' לחתירה, בית הלוחם תל אביב מקיים פעילות של חתירה אקדמית (חתירה בסירות מיוחדות כמו בתחרות המפורסמת בין מכללות 'אוקספורד' ל'קיימברידג' באנגליה). הפעילות מתבצעת בנחל הירקון ומתאימה לנכים קשים. החתירה האקדמית הוכרה לאחרונה כספורט פאראלימפי לכל דבר והחל מאולימפיאדת הנכים שתתקיים בקיץ 2008 בבייג'ין, יתחרו בה ספורטאים נכים. כל המעוניין/נת להשתתף בפעילות בספורט זה מוזמן לפנות אל אגף הספורט בבית הלוחם תל אביב, טלפון: 6461635-03.